יש את רבי נסים סיסי הכהן המחבר ספר

הפרשה המסתורית העומדת מאחורי העלאת עצמותיו של גדול רבני ג’רבא מרן הגאון רבי שאול הכהן זצ"ל בעל ‘לחם הבכורים’, שתחילתה לפני מאתיים שנה בקללת הגאון שרבצה לדורות על משפחה מסוימת, עד להצעת הגר"מ מאזוז והתרת הקללות המרגשת שנערכה במעמד העלאת עצמותיו לפני מספר חודשים, שהביאה לסגירת מעגל של מאתיים שנה.

זו שאלה קשה מאד. בזמנו ענו שכוונתם בדרך

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

    ויאמר משה אל כל עדת בני

וישמע משה ויפול על פניו (טז. ד)  

שאו את ראש כל עדת בני ישראל (א.

יום הששי י”ט שבט תשע”ט מנהגנו לעמוד ב’עשרת

בהיות ובימי חג הפסח האחרון הפיצו אינשי דלא מעלי קונטרס "דייני הכזב", ולפני כן קונטרס "גיטי הכזב", המלאים דברי בלע ונאצה נגד דייני ישראל המכהנים בבתי-דין הרבניים, בצורה מזלזלת ומחפירה. חזקו עלי דברי מאור עינינו מו"ר ועט"ר מרן ראש הישיבה יחשל"א, להשיב על דבריהם ולגלות זיופיהם הרבים כחורי כברה.

 ז. חידוש בפרשת השבוע. ח. מכת צפרדע. ועוד.

 כן מסופר על אחד מגדולי הרבנים בבני ברק, שנשאל בדין זיעה באוכלין, ובאשר ידע כי בשו"ת יביע אומר חלק חמישי יש תשובה נפלאה בנדון, הסתגר בחדרו ולמד כל התשובה ואח"כ הורה לשואלו דבר. כן מסופר שאברך ספרדי נכנס למורה הוראה בישיבה ליטאית מפורסמת, וראהו מעיין בספר "טהרת הבית" לרבנו. שאלו: "כבודו מעיין בזה?!" ענהו: "לא אתם הפסדתם במחלוקת שבין הרבנים והמפלגות, אנחנו המפסידים"…

למרות היגון והעצב בשערי היום הנורא ט’ באב, יש שבחרו לערוך את סעודת המפסקת, דווקא באוכל המסורתי והחגיגי – "כוסכוס", על מה ולמה? / ומדוע דווקא מאכל  האבילות – ביצה, זיכה את המון העם במחאת פוסקי אשכנז / ואיך כמעט הציל החמין של שבת את הסעודה מפסקת.
 

ההערות שבלעדיהם בני עדות המזרח אינם יכולים ללמוד משנה ברורה, כעת בסדרת מופת

מהפך בתחום ההלכה * בני עדות המזרח יכולים לנשום לרווחה – הושלמה סדרת משנה ברורה עם הערות איש מצליח, שנערכה במשך כעשרים שנה * אם עד היום כאשר למדנו את הספר הקדוש "משנה ברורה", היה עלינו לבדוק בכל הלכה אם היא מתאימה גם לנו בני ספרד ההולכים לפי הוראות מרן, הרי שכעת יש לכך מענה מיידי, קל ומהיר * הסדרה שהושלמה בחודש האחרון, מציגה לפני הקורא הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד, כאשר בשולי גלימתושל המשנה ברורה חונים פסקי רבותינו הספרדים * מפעל ענקים שיביא ברכה לדורנו ולדורות הבאים *